שאלת הסמכות הנמשכת של ביה"ד השרעי ושאלת חיוב שפוטי במזונות שעה שהאב משלם מזונות ריאליים

על המדוכה:

א.         האם לבית המשפט סמכות להידרש לתביעות מזונות ומשמורת לאחר שאושר הסכם גירושין הכולל גם עניינים אלה בבית הדין השרעי?

ב.         האם יש להשית על אב חיוב שיפוטי לשלם מזונות ילדיו הקטינים, ככל שיוכח שהוא נושא באופן וולונטרי בסיפוק צרכיהם גם ללא צו שיפוטי?

א.        רקע:

1.         התובעים הקטינים הגישו באמצעות אמם תביעה למזונותיהם ובקשה למזונות זמניים וכן תביעה לשינוי משמורת הקטינה ששמה פ.כ..

2.         התביעות הוגשו לאחר שבעלי הדין הגיעו להסכם גירושין שאושר וקיבל תוקף של פסק דין בבית הדין השרעי ולפיו הוסכם, כי משמורת הבן ח'.כ. תהא אצל האם ואילו משמורת הבת פ.כ. תהא אצל האב. עוד התחייב האב לשלם לאם 1,000 ש"ח למזונות הבן.

3.         בתביעות שהוגשו כעת לבית המשפט נטען, כי חל שינוי נסיבות שבגינו עברה הבת פ.כ. להתגורר עם אמה וכי יש צורך להסדיר משמורתה של הבת הקטינה אצל האם וכן לדון במזונותיהם של הילדים, שכן הסכום שמשלם הנתבע בפועל אינו מספק לכיסוי צרכיהם ובפרט אינו עונה על צרכי מדורם.

4.         הנתבע ביקש לדחות התביעות על הסף מטעמים של חוסר סמכות עניינית ו/או סמכות נמשכת לבית הדין השרעי. לגופן של התביעות, למעשה לא חלק הנתבע, כי הקטינה פ.כ. אכן עברה להתגורר עם האם וכי מצב זה הפך לקבוע והוא הסביר במהלך הדיון שנערך היום, כי הילדים שוהים אצלו מדי שבוע בין הימים שבת עד יום ג'. בנוסף לאלה הוא טען והוכיח, כי הוא משלם מזונות עבור שני הילדים בסך 2,000 ש"ח בחודש וזאת 1,000 ש"ח מעבר לחיוב נשוא הסכם הגירושין והכל ללא שניתן צו המחייבו לעשות כן.

5.         במהלך הדיון שנערך היום בבקשת פסיקת מזונות זמניים שהגישו התובעים נעשו מאמצים רבים על ידי בית המשפט להביא לסיום המחלוקת לגופה, אך התובעת עמדה על קבלת החלטה שיפוטית ומכאן ההכרעה המפורטת להלן.

6.         בטרם אדרש לגופה של הבקשה לפסיקת מזונות זמניים, אדרש לטענת חוסר סמכות בית המשפט להידרש לתביעות. ככל שאקבע כי יש לבית משפט זה סמכות עניינית, אבחן את עניין המזונות הזמניים, אבדוק האם יש מקום לפסוק מזונות זמניים ואם כן באיזה שיעור תוך התחשבות במכלול הנסיבות.

ב.          סמכותו העניינית של בית המשפט לענייני משפחה להידרש לתביעות:

7.         כידוע, בעניינים רבים הקשורים למעמד אישי שורר בישראל הדין הדתי ולמוסדות השיפוט של העדות הדתיות המוכרות יש סמכויות שיפוט שונות. בעלי הדין משתייכים על פי הנטען בכתב התביעה לעדה המוסלמית שהיא עדה דתית מוכרת (ראה התוספת השנייה לדבר המלך במועצה).

8.         המקור לסמכותם של בתי הדין השרעיים לדון בתביעות בענייני מזונות, משמורת והחזקת ילדים מצוי בסימן 52 לדבר המלך במועצה הקובע כך:

            "בתי דין מוסלמים דתיים:

לבתי דין המוסלמים הדתיים יהא שיפוט ייחודי בענין המעמד האישי של מוסלמים שהם נתינים ישראליים, או נכרים שהנם כפופים בענינים כאלה, לפי חוק נתינותם, לשיפוטם של בתי הדין המוסלמים, בהתאם לחוק הפרוצדורה של בתי הדין המוסלמים הדתיים מיום 25 באוקטובר, 1933 הג'רייה, כפי שתוקן על ע"י כל פקודה או תקנות(...)"

 9.        מכוח סימן 52 לדבר המלך מסורה לבתי הדין השרעיים הסמכות לדון ב"ענייני המעמד האישי", כהגדרתם בחוק הפרוצדורה של בתי הדין המוסלמים הדתיים 1933 (להלן: חוק הפרוצדורה). סעיף 7 לחוק הפרוצדורה מגדיר את ענייני המשמורת והחזקת הילדים כחלק מענייני המעמד האישי (לתרגום הסעיף האמור ראו איאד זחאלקה, בתי הדין השרעיים בין השיפוט לזהות עמ' 26 (התשס"ט-2009) (להלן: זחאלקה)) או שלמה דב גוטיין ואהרן בן שמש המשפט המוסלמי במדינת ישראל בעמ' 276 (תשי"ח-1957)).

10.        עד שנת 2001 היו ענייני המעמד האישי של מתדיינים מוסלמים כפי שמוגדרים בסעיף 7 לחוק הפרוצדורה, בסמכותם הייחודית של בתי הדין השרעיים. אולם בתיקון מס' 5 לחוק בתי המשפט למשפחה, תשנ"ה-1995 (להלן: חוק ביהמ"ש למשפחה) שנחקק בשנת 2001 (להלן: התיקון) הוענקה לבתי המשפט לענייני משפחה סמכות מקבילה לדון בכל אותם ענייני המעמד האישי של מוסלמים. (ראו סעיף 3(ב1) לחוק בתי המשפט למשפחה הקובע, כי " ...בית המשפט לענייני משפחה יהא גם הוא מוסמך לדון בענייני משפחה של מי שנקבעה לגביו סמכות שיפוט ייחודית בסימנים 52 או 54 לדבר המלך (...)".

11.        עד התיקון, הוקנתה לערכאה השרעית אוטונומיה שיפוטית בענייני המעמד האישי של המוסלמים בישראל ומנגד לא התאפשר לבעלי דין מוסלמים חופש בחירה בין המערכת הדתית למערכת האזרחית (ראו זחאלקה, בעמוד 29). בעקבות התיקון, הושווה מעמדם של מתדיינים מוסלמים למעמדם של מתדיינים יהודים במובן זה שכאשר עניין נמצא בסמכותן העניינית של שתי הערכאות המקבילות, תוקנה הסמכות לערכאה שלה הוגש העניין מלכתחילה בהתאם לסעיף 25(ב) לחוק ביהמ"ש למשפחה. כתוצאה מכך, גם למתדיינים המוסלמים, כמו ליהודים (ראו למשל בג"ץ 6103/93 לוי נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פ"ד מח(4) 591, 608 (1994)), נתונה כעת ברירה חופשית בין הערכאות, ואף הם חוסים תחת המשטר המשפטי החל בענייני משפחה המכונה 'מרוץ הסמכויות' (בג"ץ 2621/11 פלונית נ' בית הדין השרעי לערעורים בירושלים, (27/12/2011)).

12.        כאמור, השאלה לאיזו ערכאה מוקנית הסמכות לדון בתביעות שמוגשות על ידי מי מהצדדים, תוכרע על פי עקרון חופש הבחירה בין הערכאות (בג"ץ לוי לעיל, שם ; אריאל רוזן-צבי, דיני המשפחה בישראל בין קודש לחול בעמ' 33 (1990)).